ניהול

עידו האוטומציה והמחשבים הוא גם עידן של שינויים טכנולוגיים המהירים בסביבותיהם של הארגונים.שינוים אלה מציבים את השאלה: היש עדיין מקוצ לתיאוריה ארגונית מינהלית מקפת,שתהיא מספקת להסברת תופעות הארגון והניהול בימינו? אם כן ,מה יהיה אופיה של תיאוריה זו? האם תבסס על אמיתות מוחלטת ,אוניבירסלית או על אמיתות יחסית? האם יהיה ניתן להתחילה אל כל סוגי הארגונים -תוצר,שירות,פרטי ציבורי וכו''? האם תתבססעל עקרונות או רק תציג דגם הסתברותי ? בפרק זה נציג כמה ניסינות בעשור האחרון לענות על שאלה זו .הצורך בבנית תיאוריה מנהלית מקפת עולה מדי פעם בדיון זה או אחר ועצם העובדה שלא ירד מסדר היום בויכוח אקדמאי מוכיח את חשיבותו.צורת החיפוש שונה מחוקר לחוקר .יש שמבסס את טעונותיו על מחקר ,אחר על ניסיונם של מפעלים שפעולותיהם חורגת מן הרגיל,אחרים על הקשיים לוגיים ,מכל מקום,הויכוח לא ירד מסדר היום והשאלה הנוקבת ,בדבר האוניברסליות של תיאוריה זו ,עדיין נשאלת.הראשון בחבורת ההוגים בני זמננו היה הרברט סיימן. מבחינת "מקומו"הרעיוני בספרות המינהלית,הוא משתייך לתקופה הניאוקלסית, לתקופת המעבר שבין הניהול המדעי לבין תקופת יחסי האנוש . יש המציבים אותו בשורה אחת עם פולט וברנדר. הוא שויך לקבוצה זו גם בשל תיוריית המוטווציה המשותפת לו ולמרץ ,הדומה מאוד בהנוחיתיה לזו של ברנרד,אל רעיונותיו בתחום קבלת ההחלטות מקרבת אותו יותר לדרוקר ,ומשום כך העדפנו לכלול אותו בפרק זה.,ף סיימון נחשב לאחד מענקי המחשבה בתורת הניהול. שני התחומים שבהם ניכרת תרומתו יכולים להוות בסיס לבניתה של תיאוריה ארגונית ניהולית מקפת. תפיסתו את התחום לקבלת ההחלטות נגזרת מהמסגרת של התיאוריה בקלאסית ואילו תפיסתו את המוטיווציה של העובד בארגון קרובה בהנוחותיה לאסכולת יחסי האנוש.