שרה גיבורת נילי

שרה היא בת למשפחה קטנה ודלת אמצעים בארץ ישראל של תקופת השלטון העות'מני.
שרה היא ממקימי הארגון- ניל"י, יחד אם אחיה אהרון,
אבשלום פינברג נער בן גילה אשר גדל בילדותו בין ערבים והסתגל לאורך חייהם.
לאחר שאחותה רבקה שומעת אותם מדברים בחשאיות די לה לאחות הקטנה והסקרנית
לשמוע את אחותה והינא אין לשרה כל ברירה אלה להיכנע לבכייה ולקחת אותה איתה.
אבשלום מגלה לה על מערה שבה החביא זה זמן רב כמה כלי נשק ישנים ותחמושת
במשימתם העבירו מידע לבריטים על פעולות הצבא הטורקי ( העותמני).
הספר לא מעלה פרטים רבים על הפעולות עצמם, אלה רק בצורה מקיפה,
בעיקר מתייחס לחייהם ובעיקר לחייה של שרה.
 חייה של שרה מגיעים לקיצם באופן טרגי לאחר שנתפסת ועוברת עינויים קשים.
היא מובלת לבית סוהר אחר ומבקשת להתקלח בביתה ולהחליף בגדים
אך בעצם נכנסת לחדר האמבטיה מכיוון ששם נמצא האקדח שלה מתחת למרצפת.
 היא כותבת מכתב בו היא פונה בן היתר לאחותה ומתנצלת שהיא לא יכולה יותר לסבול עינויים אלו,
מזיזה את המרצפת שולפת את האקדח נזכרת בכמה דברים ויורה לעצמה בראש.
קצין טורקי דורש מהרופא של היישוב להציל אותה,
לאחר ששבה להכרתה היא מתחננת שייתן לה למות,ואז נופחת את נשמתה.
המכתב מתגלה בכיס שמלתה ואותה שמלה מכותמת בדם נמצאת עד היום
בחדר האמבטיה בבית בזיכרון יעקוב.
 דבורה עומר כותבת את הספר כמו רוב ספריה לילדים ומצליחה לרתק בו
 גם בנושא הכל כך רציני כמו החיים הלא קלים של יהודי ארץ ישראל
בתקופת השלטון העותמני המושחט והעכזר.
היא לא חוסכת בהסברים ופירוטים על שיטות העינויים הקשיים בהן השתמשו.
בסוף הספר מביעה הסופרת את הקוראים לביקור אצל רבקה אחותה הקטנה של שרה,
וכעת הילדה הקטנה היא בת יותר מ-70 בבית שמשמש כמוזיאון למייסדי ניל"י בזיכרון יעקוב
ושומר את כל מה שמתעד את חייהם ופעולתם.
היא היחידה שנישארה לאחר שהיתה בחו"ל כשהארגון נחשף.
מייד לאחר שנחשף לצבא הטורקי זה היה מאוחר והצבא הבריטי
בפיקודו של הגנרל אלנבי כבשו את הארץ כמתוכנן על ידי ארגון
אשר שיער וצדק שהשלטון הבריטי יהיה קל יותר מהשלטון הטורקי המושחט והאגרסיבי.