משמעות סמלית
הסיפור "
האדונית והרוכל" מתאר רוכל יהודי מגיע לביתה של אדונית ביער, מציע לה את סחורתו והיא, לאחר הפצרות
רבות, קונה סכין ציידים. הרוכל הולך לדרכו, אך לאחר שמאבד את הדרך, חוזר לבית
האדונית ומבקש קורת גג ללילה. הוא יוצר קשר עם האדונית עקב ניתוק הקשר עם עברו ועם משפחתו, אין לו קורת גג, הרגשת האובדן והרצון למצוא הגנה פיסית, קסמו של העולם הזר וסודותיו ותשוקה אירוטית לאישה הזרה. הרוכל משתקע בביתה, ישן במיטתה, חי איתה בהרמוניה, מתחבר לאנשי המקום, ומתרחק מיהדותו. הרוכל מחליט להסתלק מבית האדונית לאחר שמספר דברים הטרידו אותו: מעולם לא ראה אותה אוכלת או שותה, הוא חקר אודות בעלה והסתבר לו שהיו לה בעלים רבים, ולאחר שחקר ודרש אמרה לו האדונית כי מוטב שיזהר ולא סופו יהיה כסופם של בעליה. האדונית היתה אוכלת את בשר בעליה, וכשבאה לנעוץ את שיניה ברוכל פצעה את עצמה בסכין הציידים ולאחר כמה ימים מתה. מאחר שהשלג היה קרוש, לא הצליח הרוכל לכרות לה קבר, הוא טמן את ארונה בראש הגג והעופות אכלו את נבלתה. הרוכל נטל את קופתו והמשיך בדרכו.
בסיפור זה אנו עדים למספר פרטים הנושאים גם משמעות סמלית. פרטים אלו הם
תיאורי הסביבה, סכין הציידים, ותיאורי האכילה והשתייה, המשמשים כמוטיבים, הגיבורים, שמותיהם, והיחסים ביניהם.
היחסים בין הגיבורים- רחוקים- קרובים- רחוקים. ישנם שלבים של התקרבות הדרגתית ושינוי המעמד, התרחקות מוחלטת, ניכור ושנאה, ויחסי שולט נשלט. היחסים הין האדונית והרוכל הם היחסים בין עם ישראל לאומות העולם- הגויים. הבעיה היא התבוללותם של היהודים בעמים הזרים. מהות היחסים היא יחסי שולט נשלט, אדון ומשרת, ולכן במישור האלגורי גם אם העמים יתקרבו זה לזה המחיצות ביניהם לעולם לא ישברו. במהלך הסיפור אנו עדים ליחסי שנאה, פחד, חנופה. יחסים אלה מעידים על נחיתותו של העם היהודי ועל תלותו בגויים.
הדמויות- האדונית והרוכל- הגויים והעם היהודי.
האדונית- יפה, מפתה, עשירה ומצליחה. כל אלה נמשלים לגויים. היא חיית טרף, וזה מה שעגנון חושב על הגויים- שהם חיות טרף.
הרוכל- תמים, בעל מקצוע נחות, שרק יהודים עסקו בו, בודד, חסר משפחה, עני, רוצה לשפר את מצבו בכל מחיר. התבוללות בגויים מביאה לאובדנו. דמות הרוכל בסיפור היא משל לעם היהודי החושב שאם יצליח להיטמע בגויים יביא שיפור למצבו, אור לחייו, גאולה, עליית מעמד, אך למעשה היהודי תמיד מסמל נחיתות, תלות, חוסר שייכות, עוני.
תיאורי הסביבה- לתיאורי הטבע והסביבה תפקיד סמלי ביצירה אלגורית זו. הטבע הוא סמל למצב באירופה. אובדן הדרך של הרוכל מסמל את דרך הישר שאבדה לו, את סטייתו מהיהדות ואת הסכנה הכרוכה בכך. העלילה מתרחשת בביתה של האדונית בלב היער. הרפת ומשק העופות יוצרים רושם של אחוזה כפרית, אך אין חיות ועופות. הבית הוא בית אדונים, אך אין משרתים. ריקנות זו מוסיפה למסתורין ולחידתיות אצל הקורא ואצל הרוכל כאחד. גם היסוד הלילי, החושך והעלטה מוסיפים לפחד ולמסתורין, הם מייצגים את תחושותיו של הגיבור, שאינו מוצא שום נקודת אור בדרך שבה בחר. הוא מרגיש חסר אונים ונטול תקווה. התגברות הקור מוסיפה לתחושות אלה. הגשמים- הופכים את הארץ לביצה. זוהי ביצה מטאפורית. היא מייצגת את אירופה, המסוכנת ליהודים. מאוחר יותר, לאחר שחזר הרוכל "מקריאת שמע" השלג והקור הם אלו שהצילו אותו, כי דמו הקר לא ערב לחיכה של האדונית. כמו כן, תיאורי הטבע משקפים את מצבם של הגיבורים. הקור, השלג הטובעני ממחישים את השקיעה בעולם מאיים. הדממה והשקט מסמלים את ההתנכרות של הסביבה ואת רצונו בקרבה ובחום.