ההשקפה של הסיפור. משמעות אלגורית עם ישראל חי חיי נוודות ומחפש לו מקום ללון. עניין הלינה מסמל את הרצון
בביטחון פיזי. הלינה היא הבית. הגיבור היהודי הוא חסר שורשים, אין לו בית, זהו עם הנרדף על ידי הפחד שלא יהיה לו מקום ללון.
העולם הגויי הוא מקור הפרנסה והקיום היחיד. אין לו מקור אחר. בעמם מהמגע הראשון עם העולם הגויי טמון חומר הנפץ. יוסף מוכר את הסכין במו ידיו. כשאתה תלוי לפרנסתך בעם אחר אתה נותן לו את הסכין להורגך. על פי עגנון, הטרגדיה של העם היהודי היא בהתמקדותו סביב שאלת הקיום הפיזי. כאשר הוא מוכן למכור את זהותו
הרוחנית בעבור ביטחון פיזי. (פשט בגדי רוכל…). עם ישראל מפתה את הגויים בכל פיתוי אפשרי: מוכר חפצים, מתקן את הגג, מביא תועלת, ובהבטחת
קיומו הוא חורץ את גורלו. העם המאמץ אותו אליו – רואה בו את קורבנו. וכל זה קורה לא מתוך כורח וסבל אלא דווקא מתוך נוחיות ושובע. אובדן הזהות הרוחנית מסכנת את הקיום הפיזי. לאורך כל הסיפור ישנם רמזים ברורים לסכנה, אך יוסף מתעלם ומשכיח אותם מלבו. רגע קטן של חזרה בתשובה מצילו – אך אין הוא לומד לקח. הוא חוזר למעגל הנדודים, למעגל הקיום הטראגי. אמנם הוא ניצל הפעם – אך אין כאן פתרון. הוא לא הבין. זהו הגורל היהודי ומהות קיומו בין הגויים. הסיפור מסופר כמעשייה נטולת זמן ומקום אך יש לו מסר המתייחס אל הקיום היהודי בהווה.