שיחות יין

http://www.bahurbooks.com/index.asp?PiD=0&id=1
צלול כיין  לאנשים ששתו יין יש יותר מן המשותף מאשר לאנשים ששתו תה. הקביעה הזו היא חלק מהקסם המלווה את היין לאורך כחמשת אלפים שנות נוכחותו בתרבות. בימים אלה יצא לאור הספר "שיחות יין", והוא ללא ספק חוליה ראויה לציון בשרשרת תרבות היין, ובכלל. הספר מבוסס על שיחות שהתקיימו במהלך ערבי שתיית יין, במושבת היין, זכרון יעקב. מחבריו, איתי בחור, וראובן רזניק, הקליטו את השיחות, ערכו אותן וכינסו אותן בספר. טכניקת הדיאלוג הקלאסי והדידקטי, עוברת הסבה לטובת דיאלוג אותנטי קולח וקצבי, שלא פעם סוחף את הקורא להזדהות ותחושה של משתתף בדיאלוג. לפעמים עד כדי פיתוי ממשי למזוג לעצמו כוס יין, ולהמשיך בקריאה. למעשה נוצרת תבנית חדשה, כביכול פשוטה, ובעצם מאד משוכללת, המנצלת ביעילות את כלי התחביר, ואפילו הגראפיקה נרתמת לשירות הקורא, בספר הנקי הזה. לכל דובר, למשל, יש סוג אות משלו, ותצלומי האיור והאוירה, כמו גם ציור העטיפה מעוגנים בתכני הספר, והמכלול משדר לנהוג ביין במתינות. (ראה הנפת הכוס על ידי בכחוס, על עטיפת הספר). זו גם המלצה מפורשת בגוף הספר, "יין מטבעו, מכוון לשתיה מתונה, נינוחה מתמזגת בהרמוניה עם סביבת הלך הרוח והסנטימנט. שתיה כזאת היא חגיגה קטנה." אומרים מחבריו. "שיחות יין" הוא בראש וראשונה ספר של אוהבי יין לאוהבי יין. אבל לא רק להם, כל מי שמעניין אותו מקומו של היין בתרבות, ימצא בספר הזה שער כניסה לעולמות שהיין נוגע בהם, והם נוגעים בו. מחבריו שחררו את הקורא מתבניות דידקטיות, ומספקים לו את האינפורציה הרלוונטית להבנת תמונת היין, תוך כדי שיחה הנוגעת בנושאים מגוונים, כמו ספרות, אמנות, היסטוריה, אקטואליה, תקשורת, אנשים ויין. השיחות מתנתבות בין הנושאים בטבעיות, בשפת דיבור מגוונת, מצחיקה וקולחת. הומור עממי מעורב בהומור מתוחכם, סארקאסטי לעיתים, ובתוך כך אינפורמציה מדויקת על יין. משיחה לשיחה מתפתחת עמדה בהירה ואמינה ביחס ליין. עמדה  שכביכול חושפת סודות, ולמעשה עשויה מכך שקוראים לדברים בשמם, ונמנעים מדימויים מתפייטים בלתי רלוונטיים, ונלעגים. כך למשל מוקדשים קטעי שיחה לכך שיין עשוי מענבים... וזאת בשל הכתיבה הרווחת בנושא היין, המוצאת ביין דמיון לדומדמניות, (מה זה?), אוכמניות, חצילים, קפה, שוקולד... ושאר ירקות. "שיחות יין" קובע נחרצות שיין עשוי מענבים, וכמה שהוא נשאר קרוב למקור, הוא גם יותר טוב. הסבר ממצא נותן גיבוי לקביעה, ומחזיר לאינטלגנציה של הקורא את כבודה. הדיאלוג ב-"שיחות יין" מעמיד רף תרבות דיבור מעורר געגועים... השיחות מתקיימות תוך שתיית יין, בין שני אנשים המכירים היטב איש את רעהו, ותוך כדי השיחות מתחזקת הקירבה ביניהם. גם כשנגלית מחלוקת, השיחה ממשיכה להיות עניינית ולא גולשת להתנצחות. שיחה ממוקדת בנושא שמאפשרת בירור נוקב של העמדות והעובדות. לא במקרה שם הספר מזכיר במשקלו  שיחות נפש, תחושה שהולכת ומתחזקת, בבד בבד עם קריאת הספר. ספקנות ביקורתית מלווה בנוכחותה את השיחות, ואין ספק שזוהי נקודת המוצא של מחבריו. כל דבר וכל עניין נבחן ברוח התפיסה הזאת, האומרת אין אמת מקודשת, כל דבר עומד לבדיקה ובחינה חוזרת, ובכלל זה גם הספר עצמו. הקורא מוזמן להיות חבר במועדון  הספקנים הביקורתיים, חבר אוטונומי. במקום לאמץ בלי בדיקה, מוסכמות שקריות שהשתרשו לכלל תחליף אמת, לנער את המוסכמות כביכול, והפתגמים השחוקים הנלוים לתרבות היין, ולתרבות בכלל, ולראות מה נשאר מהן אחרי הניעור. במובן הזה, "שיחות יין" בהחלט עומד במשימה. מושגים שונים, שחלקם גם משונים, כמו 'אספנות יין', 'טמפרטורת החדר', 'יין נושם', 'מולא ובוקבק ביקב', 'יין לבישול'... ורבים אחרים, ולא רק מתחום היין, שהפכו למאובן חי, נבחנים מחדש ומוצאים את המקום הראוי להם. חלקם בערימת הפסולת, חלק אחר במקום המכובד של מידע חיוני. רשמי השתייה נמסרים במקביל להתפתחותה, כמו גם התפתחות הלך הרוח, הבא בעקבותיה, מעידים בחריפות על ההבדל בין שתייה מתונה ומעוררת מחשבות ואסוסיאציות, השווה לכל נפש, לבין טעימה חפוזה, אשר גם כשהיא מקצועית גרידא, היא פונקציונאלית ומשרתת שיווק מתוחכם ודי מבלבל. לדוגמא כל מי שקונה מכונית יודע, שלא קנה את המכונית שזכתה במירוץ יוקרתי, גם אם יוצרה באותו המפעל של המכונית הזוכה. אבל לא כל קונה יין יודע, שהיין שזכה במדליה הוא לא היין שנמצא בבקבוק שזה עתה קנה. טעימה לעומת שתייה, היא כמו קריאה מרפרפת לעומת קריאה מעמיקה. ובהחלט ייתכן שהיין לתחרות או לטעימה, נבחר ביתר קפידה מהיין למכירה לצרכן. ובוודאי טופל ביתר תשומת לב. באופן כללי התחושה המתלווה לקריאה של "שיחות יין" היא של תחושה של  שותפות לשיחה המתנהלת בשקיפים אם גם מורכבים, הנוגעים לאנשים וליין. ומתברר שאינפורמציה אמינה מציגה תמונת יין צלולה ובהירה, המעוררת סנטימנט חיובי כלפי הספר. כמו גם העובדה שהספר חף מנסיון להכתיב טעם, מעמדת מומחיות, או שיקולים זרים מכל סוג ומין, והוא נוקט עמדה שמציגה את העובדות כהווייתן לבחירת הקורא, מתוך כבוד לשיקוליו, ובלי להתחנף לבורותו, ובוודאי לא לטפח אותה עם כל מיני בוקי סריקי משני צידי גבול המיסטיקה, המוצגת בספר כתופעה מתועבת. הספר מציג אמירה חדה בנוסח: תקרא, תדע ותבחר. יין לא עשוי מג'ינגלים, אל תתפתה לציקצוקי לשון, ותעלולי יחצנות  עשויים מצחצחות לשון מהסוג הנימוח. עטיפת הספר היא חגיגה לעיניים. בכחוס מרים כוס יין אדום על רקע נופי זכרון יעקב, והיקב במרכזה. את הספר מלווי ם תצלומי איור שמשוח בהם קו דק של הומור מתריס. ותצלומי אוירה שנעשו בטכניקת הסנאפ-שוט, (צילום חטוף). צילום הבנוי רובו ככולו על דיוק ב'רגע המכריע', ("אי אפשר לביים נשיקה" אומר איתי בחור.) מתקבלת תוצאה אותנטית ואמינה, של חגיגת הילולים, (השקת היין הראשון) כפי שצולמה במסעדת ארומה בזכרון יעקב, הצילומים ערוכים בספר במעין התפתחות עלילתית, וצבע הספיה מוסיף להם נופך רומנטי. השיחות מתפתחות למעין ריחוף מעל הווייה מקומית, מנסות כאילו למשוך גם אותה לריחוף. עובדה שממקמת את "שיחות יין" במקום מכובד על מדף הספרים, לא משוייך לז'אנר מצומצם,אלא כספרות חמרי מציאות במיטבה.