בס"ד
מאת: עו"ד יצחק גאגולה ניחוחות ומטעמים – מאורות החג זמן שמחתנו חג הסוכות נקראת "זמן שמחתנו" מה שלא נקרא כך לשום חג ומועד, והדבר מצריך בירור, למה? 2) רואים המשכיות מיוחדת בין יום
הכיפורים לחג הסוכות, עובדה היא שבמוצאי כיפורים מצווה לתקוע יתד לסוכה. מהו הקשר? 3) חג הסוכות משופעת היא במצוות, מצוות ישיבה בסוכה, ארבעת המינים לולב, אתרוג הדס וערבה, ניסוך המים (בזמן בית המקדש), עלייה לרגל, הקרבת הקורבנות (70 במספר – בזמן בית המקדש), שמחת בית השואבה ועוד. מהי מהות החג במצוות אלה? 4) סוכה –נקראת "סוכת שלום" כנאמר בפסוק – "ופרוס עלינו סוכת שלומך...", על שום מה היא נקראת כך? שאלות רבות ומגוונות יכולנו לשאול, אך נגיע לעיקר, להבהרת העניין ולעומקם של דברים, על מנת להפיק מהימים המיוחדים שלפנינו את המירב הנדרש!
ביאור א'': א)
הזוהר הקדוש נותן לנו הבהרה של מהות היום ובשתי מילים - "צילא דמהימנותא" – בצל האמונה.
ציטוט: נאמר ברעיא מהימנא (פרשת אמור קג:): על הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים":
וכיוון דאיתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא (נראים יושבים בסוד, בצל האמונה)
ולא דחילו כלל (אין להם כל פחד)
דהא מקטרגא אתפרש מינייהו (שהמקטרגים הסתלקו מהם)
וכל מאן דאיהו ברזא מהימנותא יתיב בסוכה (וכל מי שהוא בצל האמונה יושב בסוכה). והביאור הוא: כי הסוכה היא משכנו של הבורא אשר ספוף כולו קדושה , מה שלא רואות עינינו הגשמיות החוצצות לראות את האור הענק הזה, אך גדולי ישראל וחכמי התלמוד והזוהר, ראו גם ראו זאת ובחוש. עד כדי כך, שישנם סיפורים רבים אודות גדולי ישראל, אשר הרגישו כי אינם ראויים להיכנס למקום קדוש שכזה – הסוכה. כי אם בחודש אלול וראש השנה ויום הכיפורים היינו בבחינת עבודה של
"סור מרע", הרי שבחג הסוכות העבודה היא בבחינת
"עשה טוב". ולמה הדבר דומה? לאדם אשר נכנס לבית וכולו לכלוך, אז ראשית כל הוא מנקה את הבית ואחרי שיפוץ טוב וניקיון, מכניס שם ריהוט וכלים יקרים...כך הוא ברוחניות, כי אם היינו בימים של חשבון נפש וניקיון פנימי עמוק בימים הנוראים (אלול, ר"ה ויום הכיפורים), הרי שחג הסוכות זהו חג לאחר הניקיון – חג שמלא ומשופע באור אלוקי על מנת למלאות לנו מצברים לימי השנה כולה, וזאת במצוות החג -
ישיבה בסוכה – בצל האמונה להרגיש חיים רוחניים ולנשום זאת כל שעה מימי שבעת ימי החג,
וארבעת המינים – המסמלים את ארבעת אברים החשובים ביותר באדם –
אתרוג כנגד הלב,
לולב – כנגד השדרה,
ההדס לעיניים, ו
הערבה לפה. ומברכים אנו עליהם, לומר כי אנו ממשיכים בדרך אשר הבטחנו בימים הנוראים, וברגע השיא של כל תפילות השנה – בזמן הנעילה,
כי כל אברינו יהיו בשביל לעשות בהם דברים חיובים לכלל ולפרט. כאשר יוצאים אנו מיום הכיפורים בהרגשה של היטהרות ומתחילים אנו ישר וללא הפוגה לעשות מצוות ולהסתופף בצל השכינה, על מנת שנמשיך באותו כיוון של רגע השיא של תפילת הנעילה, ועל מנת לקרב את האור העצום של הימים האלה בלבנו פנימה – לכן המצוות המרובות והמיוחדות של הסוכה ו- 4 המינים יחד עם מצוות שמחת בית השואבה וכל מה שהיה בבית המקדש, כי אין אנו אגואיסטים הדואגים רק לעצמנו, כי אם רוצים אנו עולם טהור ולזכות לזכך את אומות העולם וממילא את העולם כולו יחד אתנו ("העם הנבחר" – עם ישראל מרגיש אחריות כלפי היקום כולו, ולא רק כלפי עצמו פנימה), ולכן מקריבים היו בבית המקדש 70 קורבנות בשבעת ימי החג, כנגד שבעים האומות. – זה היופי של עם ישראל, אשר בעתות של התעלות רוצה הוא להעלות אתו את העולם כולו, לטוהר וזיכוך...
"האור שבמעשים" וביתר עומק: בעל
(ספר) "החינוך" (מהספרים המרכזיים בהבנת תרי"ג המצוות), טבע את האמרה,
"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". זאת אומרת, לא יאמר האדם אם אינני מרגיש ומבין במאת האחוזים את מהות
המצווה (כי לא למד וכדומה...) אז לא אקיימנה...כי חובת קיום המצווה קיימת, כי הבורא נתן וחייב אותנו במצוותתורה, תקיימנה בתמימות במצוות הבורא המצווה אותך, ובדרך גם תנסה להבינה וככל שניתן לעומקם. ואף אם לא תבין את מהות המצווה, אך
עצם פעולת המצווה, היא פועלת את פעולתה, ואתה מסתופף בצל המצווה. וזה משפיע על פנימיות האדם, כי לב האדם נמשך אחרי הפעולות (החיצוניות). וזה הביאור בדברי חז"ל (פרקי אבות) "שכר מצווה – מצווה" - שעצם פעולת המצווה היא פועלת את פעולתה על האדם המקיים אותה, על נשמתו ועל העולם כולו...וזה המצווה גופא,
התוצאה שבמעשה. (
ספר נפש החיים בשם הזוהר). הרי לנו ביאור לקשר בין החגים, ולמהות המצוות...
ביאור ב'': המדרש מביא: רבי יהושוע בשם ר'' לוי אמר: משל למלך שהיו חייבים לו בני המדינה ארנונה ומיסים, ואלה לא שלמו זה זמן רב. המלך החליט כי הוא חייב להגיע למדינה לגבות החוב. לרגל בוא שיירת המלך, יצאו לקראתו ראשי העיירה והחשובים שבה, המלך שמח לקראתם וקיבלם בסבר פנים יפות, לרגל קבלת הפנים המלבבת, אמר המלך: אני מוחל לכם שליש מהמסים. בהתקרב המלך עוד יותר יצאו לקראתו הבינוניים שבעיירה, אנשי עסקים ועסקנים למיניהם...שמח המלך לראותם ומחל להם עוד שליש מהחוב. בהיכנס המלך למדינה פנימה, יצאו לקראתו כל בני המדינה, אנשים נשים וטף...המלך ראה איזה קבלת פנים ערכו לו, ומחל להם את השליש האחרון של החוב...את החוב כולו. והנמשל: כך כביכול הקב"ה ועם ישראל. בערב ראש השנה, אשר ראשי העם, המיוחדים שבהם אשר צמים לקראת היום הנורא יום הדין ומתקרבים לבורא, הקב"ה מוחל לעם ישראל שליש... בעשרת ימי תשובה שהוא בעיקר עבור הבינוניים- הקב"ה מכפר לנו עוד שליש מהחוב (מהעוונות...), עד שביום הכיפורים יוצאים כל הקהל ואף העבריינים שבהם אשר מתירים אנו אותם מאז נמחלים לנו כל העוונות. הרי לנו ציור מוחשי הכיצד מגיע עם ישראל ביום הכיפורים, לדרגה של
אחדות רוחנית כאיש אחד בלב אחד, שאף הרשעים שבהם המרוחקים כל כך מהאור האלוקי, ביום זה זוכים להיטהרות. ואיפה ההמשך לזה? - בחג הסוכות!!! בו יושבים אנו מתחת לאותה סוכה כל סוגי הבנים, חכם ורשע, וזה שאינו יודע בין ימינו לשמאלו...כולם מתחת לקורת גג אחת , בצלו של הקב"ה, ואוגדים אנו את ארבעת המינים המסמלים את ארבעת סוגי הבנים שבכל חברה.
אתרוג – כנגד אדם אשר יפה הוא מבחוץ (ידע וחכמה) ויפה פנימה (במידות ומעשים טובים) – בדיוק כמו האתרוג שריחו טוב וגם טעמו.
לולב- יש בו טעם, אך ללא ריח – משול הוא לזה שיש בו תורה אך לא מעשים ומידות.
הדס- יש בו ריח ואין בו טעם – משול הוא לזה שיש בו מעשים אך לא תורה.
ערבה- אין בו לא ריח ולא טעם – כנגד זה שאין בו לא תורה וחוכמה ולא מעשים טובים... אומר הקב"ה (כך בחז"ל): נאגוד את כולם יחד ויבואו אלה (החכם...) ויכפרו על אלה (הרשע...)... – הרי לנו היופי של מצוות 4 המינים – המסמלים את האחווה והאחדות בין כל סוגי העם... סוכה מכאן- וארבעת המינים מכאן – ושניהם יחד מסמלים את האחווה ואחדות...האם עדיין נשאל למה נקרת היא "סוכת שלום"? ולמה נקראת החג "זמן שמחתנו" מה שלא נקראת כך שום חג אחר?... – כי אין לך שמחה גדולה משמחה היוצאת ממעמקי האחדות והאהבה הטהורה...שמחה אמיתית היא ולא מזויפת...
ההמשכיות של חג הסוכות לאחר יום הכיפורים היא בכך, כי אם היינו שם ברגע שיא וביום קדוש, הרי שכאן מוצאים אנו זאת
בחיי המעשה והיום יום...
צא מדירת קבע... חז"ל ביארו במסכת סוכה (דף ב.) את סיבת מצוות סוכה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ספר שמות) אמר הקב"ה: צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". ונקדים הקדמה קצרה לביאור הדברים. ראשית עלינו לברר, הרי סוכה היא משום מה שהיה לפני 3300 שנה, אשר עם ישראל יצאו ממצרים, וענני הכבוד הקיפם ומארבע רוחות השמים היו מוקפים בשמירה מתמדת – בזכות ענני הכבוד. ולאור זאת יוצאים אנו מביתנו לסוכה להרגיש את אשר עברו אבותינו, ומוקפים אנו ב"צילא דמהימנותא" (צל האמונה – כל'' הזוהר) כפי שהיו אבותינו בכל מסעם במשך 40 שנה. מדוע עושים אנו סוכה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן – זמן יציאתנו ממצרים? התשובה: כי אין חוכמה לצאת לסוכות כאשר כל העולם יוצא ל"נופש" בזמן האביב והקיץ, החוכמה היא לעשות זאת בסתיו- זמן שכל העולם חוזר ומסתופף בצל בבית... אז מצווים אנו לצאת מדירת הקבע לדירת העראי – הסוכה.
הכר את "עצמך" ..."זולתך" אחד השמות לחג הוא "חג האסיף" - על שם, מה שאוספים בתקופה זו את היבול...והיא שמחה גדולה למגדליה (אחת הביאורים למה נקראת החג "זמן שמחתינו")...ובכדי שלא יכנס בלב האדם הרגשה של גאווה ו"אגו" - ויחשוב ולו במחשבה הקלה והחלשה ביותר: בזכות עמלי "השגתי" את כל זאת... מצווה התורה לצאת