האחים קרמזוב

האחים קאראמזוב הוא ספרו האחרון של פיודור דוסטוייבסקי שפורסם ב 1880. הסיפור נסוב סביב הירצחו של פיודור, אבי משפחת קרמזוב, בעל העוצמה השטנית בידי אחד מבניו. האב קרמזוב הוא התגלמות הרוע, שנאת האדם והבוז לכל ערך נעלה. הוא קמצן, וולגארי, חסר תרבות והוא מתייחס לבניו, אותם הוא שלח בילדותם להתבגר אצל מכרים וקרובי משפחה, בבוז. הספר כתוב כך שהוא נע בין מישורים שונים וזוויות שונות של הנרטיב כך שהקורא אינו מגלה מיד מי מהבנים הוא הרוצח. הקורא נסחף, בעקבות דוסטוייבסקי, לתוך עולמן של הדמויות המסוכסכות ביניהן על רקע יצרים, גניבות, רמאויות ובגידות ובעיקר אל תוך סוגיות של אמונה, דת, ערכים ומוסר.
דימיטרי, האח הבכור, הוא בעל תשוקה ואהבת חיים, הוא כנה, הוא נדיב והוא מאוהב באישה שאביו מאוהב בה, גרושנקה. הקנאה, יצריו הבוערים ואופיו האימפולסיבי של דימיטרי, יחד עם התפתלויות העלילה בהחלט יכולים להוביל למסקנה שהוא הרוצח.
איוון, האח השני, הוא אינטלקטואל אשר אינו מאמין באלוהים ושם במקומו את המדע. אם אלוהים איננו קיים, כך טוען איוון, אזי הכל מותר. אין שום קנה מידה מוסרי, אובייקטיבי ונעלה עליו אפשר לבסס מערכת ערכים. אין טוב ורע מוחלטים ואין רשות עליונה המענישה את הרשעים ומזכה את הצדיקים. הניהיליזם של איוון מתגלה במלוא עוצמתו כשהוא מספר לאחיו הצעיר, אליושה, את סיפורו הבדיוני על ישו המבקר אצל אחד מחוקרי האינקוויזיציה. גם איוון יכול להיות הרוצח שהרי הוא שונא את אביו והוא נטול ערכים, הוא קר, רציונאלי וחוטא.
אליושה, הבן הצעיר, הוא נוצרי טהור ומאמין. הוא מוצג כדמות תמימה, המושפעת מאנשי דת והמאמינה בגן עדן, שכר ועונש אלוהיים והשארות הנפש. הוא מייצג את אהבת האדם, אהבת הבריאה ואהבת האל.
לשלושת האחים יש אח נוסף, המוצג כממזר, בחור אומלל בשם סמרדייקוב החולה באפילפסיה (מחלה שדוסטוייבסקי עצמו לקה בה). אמו של סמרדייקוב, ליזבטה, אותה אנס כנראה פיודור, הייתה בעלת פיגור שכלי ונחשבה כשוטת הכפר. היא נפטרה עם הולדתו של סמרדייקוב. הילד גדל אצל משרתיו של קרמזוב האב והוא מושפע מאיוון האינטלקטואל. סמרדייקוב חשוד גם הוא ברצח האב.
עלילת הספר מגוללת את חזרתם של בני משפחת קרמזוב לכפר של אביהם ואת סכסוכיהם הכספיים, החברתיים והרומנטיים איתו, את ניסיונות הפשרה ויישוב הסכסוך אצל האב זוסימה, אב המנזר בו שוהה אליושה ואת בעיותיו של דימיטרי הקרוע בין ארוסתו, קתרינה, לבין גרושנקה. במהלך הסיפור אליושה, האח הצעיר, מנסה לקרב בין אחיו ואביו, למצוא את הטוב בכל אדם. הוא מפיץ מטוב הלב שלו גם על דמויות נוספות, ביניהן חבורת ילדים שאחד מהם ראה פעם את אביו מוכה ע"י דימיטרי.
בסופו הדרמטי של הסיפור, דימיטרי נעצר, נשפט ונמצא אשם ברצח. איוון מתמוטט נפשית ומכיר באחריותו המוסרית לרצח. כך, בין השאר, בהזיותיו, הוא מקיים שיחה עם השטן. קתרינה, ארוסתו של דימיטרי, מחליטה להציל את דימיטרי מגלות בסיביר ולנסות להבריח אותו לאמריקה. היא מחליטה גם לטפל באיוון בו היא התאהבה במהלך הסיפור. סמרדייקוב מתאבד מכיוון שהוא הרוצח האמיתי. אליושה, מסכם את הספר במסר של אהבה, סליחה ורחמים.
מעבר לעלילה, המסופרת על רקע רוסיה הצארית של החצי השני של המאה התשע עשרה, הרומאן עוסק באמונה באל ובמשמעויותיה. זהו מעין סיכום ספרותי של הולדת החילוניות, הניהיליזם, הספקנות וחיפושי הדרך הפילוסופיים של המאה התשע עשרה. דוסטויבסקי, שהיה בעברו בעל מחשבות רדיקליות והשתתף בפעילויות מהפכניות נגד שלטון הצאר ברוסיה, הפך לאחר תקופת מאסר בסיביר, לשמרן ולאדם דתי. ב"האחים קרמזוב" כמו גם ב"החטא ועונשו" הוא חוקר לעומק את המגמות הרעיוניות של זמנו ואת אופיים של בני תקופתו, כשהמסקנה היא כי ללא האמונה באל, קיום מצוותיו והכרה בערכים הנובעים ממנו, האנושות עתידה להידרדר לכאוס רצחני ודכאני.