ענווה
שלא יחשיב עצמו משום טעם. במחשבה – שיתבונן ויבין שאין ראוי לכבוד וכ"ש והתנשאות, כי אפי'' אם יש בו מעלות רבות, בהכרח יש בו גם חסרונות רבים (מצד טבעו/משפחתו/מקרים שקרו/מעשיו וכו''), ואפי'' הדברים שהשיג ודאי לא הגיע בהם לשלמות. כגון חכם גדול שטועה לעיתים או לומד מאחרים. ובכלל קניית החכמה אינה זכות לו אלא מעצם טבעו (כנשר המגביה עוף בטבעו), או שהיא תפקידו (כעבודתו של משרת) ואין מה להתגאות בכך, ואף האחרים היו יכולים להחכים כמוהו. ומצד אחר, ידע שכל מה שהשיג הוא חסד האל, שהרי הוא מטבעו שפל ונבזה מאוד, ואדרבה יתבייש בחסד האל עמו (כעני שקיבל כסף רב ומתבייש). וחסידים גדולים החזיקו טובה לעצמם ונענשו (כגון נחמיה וחזקיה). אלא ישתמש במעלתו כדי לעזור לאחרים: ילמד מחכמתו, או ישתמש בגבורתו לעזור לחלשים וכו''. אך באמת כל זה נחוץ לחסידים הגדולים, אבל אנו שחסרונותינו גדולים וידועים איננו צריכים לסיבות הללו כדי לראות שפלותנו.
במעשה – ינהג בשפלות בכל מעשיו (יתנהג עם הבריות בכבוד ולא בביזיון), ויסבול העלבונות (ואדם כזה הוא ''כצאת השמש בגבורתו'' וה'' נושא לו עוון), וישנא הרבנות ויברח מהכבוד (שהשררה היא משא גדולה להשגיח על הרבים ולהישיר מעשיהם, וכבוד השררה הוא הבל הבלים והנהנה ממנו הוא כנואף, ושבחים שאומרים לו אינם אמתיים וראוי שיתאנח עליהם), ויחלק כבוד לכל אדם (אף על דברים קטנים, ואף אנשים פחותים, ויקדים שלום לכולם).
העוונה מסלקת מכשולות ומקרבת הטובה, שלא יקנא בהבלי העולם, וחֶברתו של הענו נאה מאוד ורוח הבריות נוחה ממנו, ולא יבוא למריבה.
קניית הענווה שירגיל עצמו בשפלות – הליכה צנועה, ישיבה בין פחותים, בגדים לא מפוארים (אך מכובדים) וכו''. ויתבונן מאין בא (כרועה חזירים שהגיע למלוך) ולאן הולך (ומה גדולתו אם ישוב לעפר) ושייתן דין-וחשבון לפני ה'' (ומול קדושתו וטהרתו הריהו אפס). וכן יתבונן בתמורות הזמן, שבזמן קצר יכול העשיר להתרושש, והחשוב להפוך לנקלה. וא"כ מצבו אינו בטוח ואיך יתגאה בו. וגם איך יבזה אנשים שאולי מחר יצטרך להתחנן בפניהם. וכן יתבונן כמה הוא מתרשל בחובתו ויתבייש בזה. ויזכור חולשת השכל וטעויותיו ולכן יקשיב לכל אדם. ויישמר משביעת התענוגות המביאה לשכחת ה'' (ולכן לפעמים חסידים מענים את עצמם). וישכיל בידיעה (כי הסכלים הם הגאים ביותר ומשמיעים קולם), ויתרחק מחנֵפים המהללים אותו לטובתם-הם, כי חנופה נכנסת בלב האדם ומאמין לה, ואנשים כאלה מזיקים יותר ממאכלים רעים (כי הם פוגעים לא רק בגוף אלא בנפשו ומאודו וכבודו של אדם).
יראת חטא זה עניין נכבד ועיקרי מאוד. היא חלק מיראת הרוממות שהיא קשה (בניגוד ליראת העונש שהיא קלה מאוד להשגה), אלא שיראת הרוממות היא רק כשעומד לפני ה'', ויראת חטא היא תמידית בכל חייו, שיהיה האדם חרד ודואג תמיד שמא יש במעשיו (בהווה או בעבר) שמץ חטא שאינו לכבוד ה''. וזוהי היראה האמתית שהייתה קלה רק למשה (''מה ה'' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה אותו''), אך האחרים ראוי שינסו להשיג ממנה מה שיוכלו.
קניית היראה ע"י התבוננות על מציאות השכינה בעולם, שה'' רואה הכול קטן כגדול, וא"כ איך יכול האדם לחטוא לפניו. וזה קשה כי הוא נגד החוש, וגם כשיגיע האדם לציור זה יסור ממנו בקלות, לכן צריך להתבונן בזה תמיד.
קדושה הקדושה היא השתדלות להיות נבדל מהחומר לגמרי ולהידבק באלוקיות, וזה האדם יכול לנסות ולבקש, אך יצליח רק ע"י פעולה מלמעלה, כי האדם אינו יכול לשנות טבעו בעצמו. והמגיע לכך נקרא מלאך (ולכן נקראו הנביאים כך), והוא כמִקדש שגם הגשמיות שבו קדושה, כגון קרבנות (בעוד שגשמיותו של הטהור, הנעשית בגלל ההכרח, איננה טובה ואיננה רעה). וכל בני-האדם מתברכים בגללו.
קניית הקדושה ע"י רוב הפרישות, ועיון עצום בסודות התורה, וידיעת רוממות ה'', ודבקות גדולה בו. ומסייעת לכך התבודדות המקלה על הטרדות. ויישמר מחסרון ידיעות אמתיות ומחברת בני-אדם.
מהקדושה באה
רוח-
הקודש שהיא למעלה מהטבע האנושי. ואז נמסר בידו מפתח של תחיית המתים, שהרי הוא דבוק בה'' מקור החיים.
סיום כל מדרגות החסידות הן לפי האדם ומלאכתו. אדם שעובד קשה ואין לו זמן, נחשב חסיד אם עושה כל מה שיכול אף אם אינו ברום המעלה. וה'' יורנו דרכיו, ובני ציון יגילו במלכם. אמן.
סקירות נוספות אודות מסילת ישרים - חלק ד