מתוך הספר:
איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו מחמאות לילד, עם כל הכוונה הטהורה, משיגות
את המטרה ההפוכה: הן יכולות לגרום להטלת ספק בכנות המחמאה, עלולות להוות איום (''מה יהיה בפעם הבאה?''), לעורר חרדה ולהפריע לתפקוד, ואף להתפרש כמניפולציה (''מה הוא רוצה ממני?''). שבחים חייבים להיות
תיאוריים: תארו את מה שאתם רואים או את מה שקרה, רצוי בפירוט (''אני רואה ציור של בית, שמש ועצים'', ''זכרת ללכת גם למכולת וגם לשיעור פסנתר!''). לאחר התיאור כדאי להוסיף ''משפט מחץ'' (''לא שכחת שום דבר!''), או לתאר את תחושת ההורה (''אהבתי איך שאמרת את זה''), או הגדרה במילה אחת (''לזה אני קוראת התמדה!'', ''איזה דיוק!''). לעולם על תעריכו את הילד עצמו (''אתה צייר'', ''אתה גאון'').
דגשים: א. באופן כללי אנו נוטים לבקר כשיש בעיה, אך לא להיפך. הבה נשנה זאת – נחפש ונמצא היכן להעריך ולהחמיא מכל הלב. נבין שאנו מחויבים לתת לילדינו את התחושה שהם טובים. ב. כאשר ילד עושה משהו והוא אינו מושלם, לא צריך להעיר בהכרח על הדבר החסר, אלא להעריך את הטוב – זה יגרום לו להשתפר. זה עשוי להיות נכון גם במקרים שבהם השלילי מרובה על החיובי (למשל למצוא כמה מילים שהילד כתב כראוי מתוך הרבה שאינן כך), ואפילו במקרים שבהם הילדים פישלו (למשל לומר שפאשלה כזו לא קרתה מזמן). ג. ודאו שדברי השבח מתאימים לגיל ולרמת יכולתו של הילד (צחצוח שיניים עצמאי איננו הישג עבור ילד מתבגר). ד. הימנעו מדברי שבח המצביעים על חולשות או כישלונות העבר (''הפעם סוף-סוף הצלחת!''). ה. התלהבות יתרה עלולה להלחיץ ולפגוע בשאיפות הילד. ו. אם תשבחו את הילד על מעשהו, הוא עשוי לעשות זאת שוב ושוב – היו מודעים לכך (למשל כשהילד מצליח לשרוק היטב). ז. רצוי לא לומר ''אני גאה בך!'' (זה מעביר את המוקד מהילד להורה), אלא מוטב ''אתה בוודאי גאה בעצמך!''. ח. חשוב לשבח ילד גם אם ההישג שלו היה צפוי (''המדליה הזאת מייצגת חודשים של עבודה קשה והרבה נחישות'').