מתוך הספר:
איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו
הורים נוטים לייעץ לילדים, להורות
להם, לפסול את העדפותיהם, לגונן עליהם ולעשות עבורם דברים; אולם זה מדכא את עצמאותם של הילדים ואף משדר להם שלא סומכים עליהם ולא מעריכים אותם כראוי. עלינו לסייע לילדים להפוך לאנשים אחראיים ועצמאיים שאינם תלויים בנו, ובעלי תודעה עצמית גבוהה.
כדי לעודד
עצמאות: 1. אפשר לילדים לקבל החלטות (''אתה רוצה את החולצה הזאת או הזאת?''). 2. גלה כבוד כלפי מאמציו של הילד (''קשירת השרוכים מצריכה עבודת אצבעות עדינה''). 3. אל תשאל שאלות רבות מדיי (במקום ''איך היה בביה"ס? מה למדתם? יצאת לחצר?'', פשוט אמור ''שלום!''). 4. אל תזדרז לספק תשובות לשאלות (''אבא, מאיפה בא הגשם?'' – ''שאלה מעניינת. מה את חושבת?''). 5. עודד את ילדך לנצל מקורות שמחוץ לבית (הגננת/המורה, אנשי מקצוע). 6. אל תשלול תקווה (''אז אתה רוצה להיות אסטרונאוט? ספר לי על זה!''). הרבה פעמים, גם המיומנויות שנלמדו בפרקים הקודמים, עשויות לעזור (קבלת רגשות, תיאור רגש ההורה, מסירת מידע ועוד) – העיקרון המנחה הוא לעודד עצמאות של הילד במקום תלותיות.
אמנם לא טוב לייעץ, אבל ניתן לעזור לילד לחשוב: 1. עזרו לילד לברר לעצמו את מחשבותיו ורגשותיו (לפי דברים שאמר בעצמו). 2. הציגו מחדש את הבעיה בצורת שאלה (''אם-כן השאלה היא – איך מצליחים גם להיות במסיבה וגם להתמודד עם התנהגות של כמה בנות שם?''). 3. הצביעו על משאבים שילדכם יוכל לנצל מחוץ לבית (''שמעתי שבספריה יש ספרים על בעיות חברתיות בגיל ההתבגרות''). 4. אם לאחר כל זה, ההורה חושב שיש לו פתרון שהוא בטוח שילדו לא חשב עליו, מותר לו להציגו
בתור הצעה (''מה דעתך...'') – והילד יבחר אם לאמצו או לא.
יש להיזהר מ''לאווים'' רבים מדיי. חלופות למילה ''לא'': 1. מסרו מידע (''אני יכולה ללכת לחברה?'' – ''אנו רוצים לאכול עכשיו''). 2. קבלו רגשות (''אני רוצה ללכת הביתה'' – ''אני מבינה שקשה לך להיות פה''). 3. תארו את הבעיה ''(את יכולה להסיע אותי?'' – ''הייתי רוצה, אבל אני מחכה לחשמלאי''). 4. כשזה אפשרי, אמרו ''כן'' במקום ''לא'' (''אני יכול ללכת לחבר''? – ''כן, אחרי ארוחת צהריים''). 5. אל תתנגדו מיד – תנו לעצמכם זמן לחשוב, אולי תשנו את דעתכם.
דגשים: א. כשמאפשרים לילד לבחור, ניתן גם לעודד אותו להציע הצעה משלו. ב. כשילד מתאמץ, אפשר לעזור לו ע"י מסירת מידע – ''לפעמים זה עוזר אם עושים כך'' (אבל לא עזרה פיזית). ג. אם מכירים בכך שעקרונית ילד צריך להיות עצמאי, מותר מדי פעם לעשות דברים בשבילו – אם הוא עייף, או כדי לפנק אותו (ואת עצמנו...). ד. ההורה אינו צריך להזדרז
לענות על שאלות מורכבות שמצריכות תשובה (הוא יכול לענות ''אחשוב על זה''). ה. שאלה לא מוצלחת היא ''היה כיף?''. הילד מרגיש שבנוסף לכל מצפים ממנו ליהנות, והוא חושש לאכזב את הוריו אם יאמר שלא נהנה. ו. הנח לילד לטפל בגופו לבד; ילדים מתייחסים להטרדות כאלה (סירוק מַתמיד, סידור הבגדים וכד'') כאל חדירה לפרטיות שלהם. ז. התרחקו מהזוטות בחיי ילדיכם (''מה עשית עם דמי הכיס שלך?'', ''שב זקוף''). ח. אל תדברו על ילד (גם צעיר) בנוכחותו, הוא ירגיש כמו חפץ. ט. תנו לילד לענות בעצמו על שאלות שאתם נשאלים לגביו בנוכחותו. י. התייחסו בכבוד אל המוכנות של ילדיכם בעתיד (''כשתהיה מוכן, אתה תוכל להיגמל מחיתולים'').