"שוק" מאת סמי ברדוגו
בסיפורו "שוק" מציג סמי ברדוגו בגוף ראשון מערכת יחסית טעונה בין בן לאמו. הכותרת מרמזת על כך: שוק
הוא מקום בו מוכרים וקונים דברים בזול, מתמקחים. כך הוא רואה גם את אימו. היא מסתובבת בבית בסמרטוטים קרועים, שמלות רחבות, נעלי בית ישנות.
האם הגדולה שתלטנית,תופסת מקום רב במרחב בזכות גופה הגדול ואישיותה הדומיננטית. והבן שואף להשתחרר ממנה. הוא לא יכול לעשות זאת בגלוי לכן הוא מתנקם בה באמצעות החזייה: "לפעמים אני עצבני ועייף מן הבוקר אז אני סוגר לה בכוונה עד הסוף..." מצד שני הוא מלא
הערצה אליה.
היחסים בין האם לבן בתא המשפחתי הקטן והלקוי מתנהלים תוך היפוך תפקידים: פעם האם פוקדת על בנה (במהלך הקניות שוק, במהלך הנסיעה הביתה, בזמן הטיפול בבשר שקנו), ופעם הבן פוקד על אימו ומהווה הורה לאימו המתפנקת. לפעמים היחסים גולשים לתחום הארוטי. הממלכה של האם הוא המטבח, ממלכת הבן הוא חדר המיטות. שיא שיתוף הפעולה הוא מילוי הטחולים. האם דואגת לספק חוט ומחט והבן דואג לתפור ביסודיות. בשעות אלה "אפילו החום מפסיק להפריע לנו" ובתום המלאכה שניהם מרוצים ורגועים, ולו לזמן קצר.
השפה העשירה, הציורית מאוד ומלאת הדימויים הסמויים של ברדוגו את האמביוולנטיות בהתייחסות הבן לאימו. הסיפור נכתב בגוף ראשון והבן מתאר את חיי היום יום הקשים והחונקים בפרספקטיבה של זמן.לתוך דברי הבן נמזגת מידה רבה של אהבה, הערצה וגעגועים לצד תיאור ריאליסטי ולעיתים גרוטסקי של האם הגדולה. כשהאם יוצאת מחייו הוא נשאר חסר אונים, הוא אינו יודע מה לעשות עם כל הבשר(
הכנפיים) שקנתה, בכמויות ודחפה בכוח למקפיא.
בחירתו של ברדוגו בבשר, ולא בפירות, הירקות, הדגים אינה מקרית. הבשר מסמל, תאווה, פרעות, טריפה. סוג הבשר אף הוא יש לו משמעות: הכנפיים, הטחול. מילוי הטחול כסמל למחנק, הפשרת הכנפיים כסמל לחופש.
ברצוני לציין שקראתי את "שוק" מספר פעמים, וכל פעם נגלה לי רובד נוסף. סמי ברדוגו היטיב לתאר בו את המורכבות הקיימת,לעיתים, בהתייחסות הבן לאימו.