הסרט צולם בישראל בשנת 2002 בבימויו של
איליה סולימאן.
השחקנים העיקריים הם איליה
סולימאן עצמו ומנשה נוי והוא זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן.
במשך כל
הסרט כמעט ואין דיבורים. רובו מציג הבעות פנים, הבעות ידיים ומחוות שונות.
הסיפור פשוט פלשתינאי מעביר את זמנו בין אביו החולה לבין אהובתו ברמאללה. בדרך יש מחסום ישראלי אשר בו הוא נאלץ להתעכב בכל פעם שהוא רוצה להגיע לרמאללה, או לירושלים. בפעם אחת הוא מחכה באוטו עם אהובתו
ואז מדברות הידיים תוך כדי הציפיה לאישור המעבר.
פעם אחרת, הוא מנפח בלון עם דמותו של ערפאת ומטריף את דעתם של חיילי המחסום, אשר מתוארים
כחמומי מוח ולא חכמים במיוחד.
בהזדמנות נוספת, הוא
מגלה במכונית לידו מתנחל ואז, חמוש במשקפי שמש, הוא מכניס קלטת שירי מחאה
פלסטינית וזוכה למבטי זעם מצד המתנחל, כשהוא מביט בו במבט אדיש מבעד למשקפי השמש.
בפעם האחרונה הוא מגלה בצד הדרך מטווח ירי והפנטזיה מתחילה להשתולל: בחורה צעירה, פלסטינית,
מצליחה בכוחות על מיוחדים להביס את כל הבחורים במטווח ולקינוח גם מסוק צהלי שעולה מעבר להרים
ואז היא חוזרת להיות מטרה במטווח.
בין לבין שזור הסרט בפרטי הווי פלסטיני ברמאללה והחיים בתוך בית החולים בירושליים ובדרך להר הבית.
סרט סוריאליסטי מאוד ומ7ומלץ לבעלי קיבה חזקה במיוחד.
סקירות נוספות אודות התערבות אלוהית