.
הספר ''משנה ברורה'' משמש כיום כמקור מרכזי עבור מי שמבקש לברר כיצד לנהוג בעניין מסוים על פי הוראות ההלכה. הספר,
שנכתב על ידי הרב ישראל מאיר הכהן מהעיר ראדין, ליטא (1933-?) הפך לקובץ שחתם את הפרשנות ההלכתית של האורטודוקסיה הקלאסית נכון לראשית המאה העשרים. תוכנו עוסק בפירוש, פסיקה והוראת ההלכה בכל הנוגע לחיי היום יום. הספר בנוי על פי החלק הראשון של הקובץ ההלכתי בן המאה השש עשרה, ''השולחן ערוך'', שהתקבל בתפוצות ישראל כמקור מוסמך (להלן שו"ע, ראשי התיבות השגורות בהרבה מן המובאות וההפניות בספרי ההלכה והמחקר בתחום). את השו"ע חיבר רבי יוסף קארו, מבעלי ההלכה המכריעים בתולדות עם ישראל וממקובלי צפת. חלקו הראשון של השו"ע נקרא ''אורח חיים''. כפי ששמו מעיד עליו, הוא עוסק בהלכות הנוגעות לאורחות חייו הבסיסיות של האדם ואותם חילק הרב הכהן בספרו לשישה חלקים: א. הלכות השכמת הבוקר, תפילין, ציצית. ב. הלכות נשיאות כפיים וברכות. ג. הלכות שבת. ד. הלכות עירובין וראש חודש. ה. הלכות חג ומועד. ו. המשך הלכות חג ומועד. הספר בנוי כך שמקור ההלכות מגיע מהספר שו"ע המופיע בראש הדף, תחתיו מופיעים פירושים ותיקים: באר היטב, ושערי תשובה, שביארו את המופיע מעליהם. ותחתיהם מופיע פירוש המשנה ברורה. בדרך זו באה לידי ביטוי ההיררכיה שביקש הרב הכהן (שהורה על הבאת כל הפירושים בעמוד יחד) להעמיד בספרו. החיבור עצמו מחולק לשלושה חלקים: משנה ברורה שבו מבואר השו"ע ומובאת ההלכה למעשה. ביאור הלכה שבו המחבר נכנס בעבי הקורה של הענינים השונים. שער הציון המשמש כבבליוגרפיה לספרי ההלכה השונים מהם ליקט המחבר את הפסקים וההסברים השונים.
הגם שהספר ''משנה ברורה'' נחשב לספר פסיקה בעל אוריינטציה אשכנזית, קרי, הנוקטת בהדגשת מסורות ומנהגים של הקהילות האשכנזיות ופירוש על פיהם. מקובל הספר בשכבות נרחבות החוצות גבולות אלו לטובת אלו המבקשים פירוש מילולי וכללי על ספר השו"ע עצמו. וכדרכה של ההלכה מובאים גם דברי המשנה ברורה כשיקול בדיונים הלכתיים גם בפיהם של אלה שאינם כפופים לדעתו באופן גורף.
פורסם ב-: אוגוסט 02, 2007