הזר

הספר הזר הוא הספר המצליח ביותר שקאמי כתב בימי חייו ואשר זיכה אותו בפרסומו הרב.
הספר מתחיל במותה של אמו של הגיבור, מרסו. המחבר נשאר יחסית אדיש למות אמו ועקב כך אנו מתחילים לחוש את זרותו של הגיבור, הזרות שקאמי מנסה להציב בפנינו בכדי שנחווה את עולמנו מחדש. בהמשך מרסו דואג לענייני הלוויה ומגלה פרטים על חייה של אמו כמו מאהב שהיה לה בבית-אבות.
מרסו הולך לים באותו סופ"ש ושם פוגש הוא את מארי. אחת שעבדה איתו בעבר, אך שום רומנטיקה לא התפתחה ביניהם. בזמן שהם בים הם מתחברים ואף כנראה ששוכבים בדירתו.
לאחר מכן, בהמשך החלק הראשון של הספר מרסו מכיר את שכנו, אשר מדיח אותו לדברי עבירה ואשר יגרום לו בסופו של דבר להכנס לכלא ולהואשם ברצח הערבי. שכנו מבקש ממנו שיכתוב בשבילו מכתב ושיעיד לטובתו כנגד אחד מהזונות שלו(אם כי לא בטוח האם הוא סרסור). רמון, השכון, מציע לו שיבוא לחבר שלו שיש לו דירה על חוף הים, מרסו מסכים ומביא איתו את מארי.
לאחר הרחצה בים וסעודת הצהריים, הגברים, מרסו, רמון והחבר יוצאים לצעוד על חוף הים. בדרכם הם פוגשים 2 ערבים, שהם כנראה חברים או אחים של אותה זונה של רמון ממקודם. הם מתחילים לריב, אך מהר מאוד הערבים בורחים מהמקום. רמון נפצע ומוחזר הביתה על-מנת לקבל טיפול.
לאחר מכן מרסו מחליט לצאת לבדו. הוא מגיע למפל מים, וכאשר השמש קופחת עליו הוא יורה באחד הערבים 4 יריות שהיו "כנקישות על דלת האומללות". זהו סוף החלק הראשון.
בפתח החלק השני אנו מוצאים את מרסו יושב בבית-הכלא ודן בשאלות על משמעות חייו ועל עצם הקיום האנושי. במהלך ישיבתו בכלא הוא מתוודע לכתב עיתון ישנה, לחיי הכלא של שאר האסירים, לסוהרים ולהתנהלות הקלוקלת של בית- המשפט.
השופט-החוקר הוא זה שמהווה נדבך חשוב בחלק השני והוא זה שמתחקר את גיבורנו לפני תחילת המשפט. מרסו, כיאה לו במהלך המשפט מתעל מכוונותיו ודירשות החברה המקובלות מאיש במצבו וממשיך לחיות בדרכו שלו.
בפרק האחרון הוא מובא לפני הכומר בפעם האחרונה ושם הוא שולל את כל ערכי החברה הנוצרית והחברה האירופאית באותה תקופה בכלל. בסופו של דבר הוא משלים עם מותו ואף מקווה לקהל שונאים גדול בכדי שיאשררו את ערכיו.